אלי גיא

eli_guy

תחומים
טקסטים אקדמיים | טקסטים עסקיים | טקסטים שיווקיים | טקסטים לאתרי אינטרנט | טקסטים מתורגמים | כללי
השכלה רלוונטית
לימודי עריכה לשונית באוניברסיטה העברית בירושלים 2003

שפות
עריכה בעברית, תרגום מאנגלית לעברית

ניסיון
כ-25 ספרים, מאות מאמרים, עשרות עבודות לתארים מוסמך ודוקטור, ועוד. כמו כן מאמרים מקוריים רבים על המקצוע.
פרטי התקשרות
טופס יצירת קשר

 

על עצמי ומה אני מציע

 

"נכון ושגוי בעברית כיום (אלי גיא)"

במאמר זה סיכמתי בקצרה את דעתי בעניין שאלת התקן לעומת האי-תקן, כפי שהיא מומחשת בתשובתי לשאלה שנשאלה בפורום תרגום ועריכה של "תפוז", ולשונה בקיצור: "האם 'הוא העדיף X על פני Y' היא צורה שגויה, ויש לומר "העדיף X על Y"? ההתלבטות הזאת משמשת כאן אפוא מקרה מבחן לשאלת הבחירה בין עריכה מחמירה ובין עריכה סובלנית.

וכך עניתי לשואלת: קביעת גבולות המותר-אסור בשפה היא סוגיה מורכבת. ראשית יוסכם שגבולות אלו שונים בהקשרים שונים: חיבור מדעי / ספרותי / עיתונאי / פיוטי / לשון דיבור רחוב וכן הלאה; וגם לא הרי כתיבה כהרי דיבור, והדיבור במהדורת חדשות של תחנה ממלכתית שונה מהדיבור בכנס מדעי או בשיח חברים או בטוקבק באינטרנט (תגובית {-; ) או בהתכתבות בפורום אינטרנטי (אמנם שני אלו הם כתיבה, אבל היא כעין דיבור).

שנית, מדובר במתח תמידי בין תכונות השפה כמערכת סגורה או פתוחה: כמובן, בשפה צריך להיות תחום "מוסכם" כדי שהמשתמשים בה יבינו איש את רעהו, פן יקרה להם כמקרה מגדל בבל. מצד אחר, השפה היא כלי לייצוג העולם, והעולם מתהווה ומתחדש תמידית, ולכל אדם בעולם חוויות משלו.

כששוקלים את הביטוי "העדיף… על…" כנגד הביטוי "העדיף על פני…", אפשר, אם רוצים, לצלול למעמקי הקלחת הזאת (ואפילו למצוא אצל בנדויד שצריך לכתוב "העדיף מ…"). נניח שבשנת 1965 פלוני קובע שהביטוי הראשון נכון והשני אינו נכון, מן הסתם הוא מצא שהביטוי השני אינו מופיע במתחם מסוים של השפה שעליו הוא מבסס את תקן ה"נכון". אם לצורך הטקסט שאת כותבת את מבקשת להגדיר את גבולות הנכון/לא-נכון כמו שפלוני קבע אותם ב-1965, אז אל נא תשתמשי ב"עדיף על פני".

אם לטעמך בהקשר כלשהו הצורה "על פני" סבירה מבחינת המשמעות המשתמעת ממנה, שהיא שכיחה כיום עד כדי כך שאיש אינו מבחין במשהו מוזר בה, שהיא מקובלת בהקשר שאת כותבת בו, שהיא משמשת את מטרתך היטב יותר מהצורה הקצרה, כלומר שהטקסט יהיה מובן יותר, קריא יותר, ברור יותר, למה שלא תשתמשי בה?

 

כאמור, לשפה יש היבט כללי והיבט פרטי.

הכללי, הוא הציבורי וההיסטורי. ההיבט ההיסטורי נוגע לייחוסה לרבדים שימיהם כימי תחילת כתיבתה של השפה שמשורשיה לשוננו יונקת עד היום (נרמז כאן על היחס הלא-פשוט בין עברית ל"ישראלית", כפי שפרופ' גלעד צוקרמן מכנה אותה). הכללי הוא גם הציבורי: כשמועמד לנשיאות ארצות-הברית נושא דברו הוא מניח שעשרות מיליונים יקשיבו לו, והוא צריך לדבר כך שהמסר יועבר ("שהמסר יועבר" הוא עיקר חשוב בדיון הנוכחי).

הפרטי הוא האישי, והוא גם מה שקורה בהווה. כשיש איזו מילה המשמשת בחוג פנימי, למשל בדיבור בין אם לפעוט בן שנה. ביטוי כזה יכול להיות יחידאי ואולי בן חלוף, אך הוא יכול להיות גם יצירה, בבחינת חידוש, פריצת דרך. דברים שחוויתי אנוכי ולא חווה אף אדם, דברים שאם אנסחם בדרכי הייחודית של כאן ועכשיו, שלא נוסחו כך מעולם, יהיה להם ערך חדש בזכות השימוש הלשוני המיוחד שלי, דברים שקורים עכשיו ולא קרו מעולם. כך בוודאי נכון לחידושי משוררים, ובקצה האחר של הקשת, בסופו של דבר אפילו האקדמיה ללשון העברית מחדשת חידושים, מילים שלא היו בלשון מקרא או חז"ל או ימי הביניים, או משוררינו וסופרינו הקלסיים.

לכן בטוחני שמצד אחד, הביטוי "על פני" אינו נכון, ובטוחני גם שמצד אחר הוא כן נכון (והתבנית אפילו נרמזת בביטוי "לא יהיו לך אלוהים אחרים על פניי"). תלוי איפה מתווים את הגבול. אם תחפשי בגוגל את הביטוי המדויק "עדיף… על פני…" תמצאי אותו 23,000 פעם, נכון להיום. מתברר שמישהו מכיר אותו, מישהו משתמש בו.

הניחוש שלי הוא שאם תכתבי טקסט ובו הביטוי X עדיף על פני Y, ותמסרי אותו לקריאה לכל האקדמאים בארץ – פרופסורים, דוקטורים, מרצים, חוקרים וסטודנטים – איש מהם לא ישים לב שהשתמשת בביטוי לא נכון, חוץ מקבוצה קטנה של מומחים ללשון העברית.

כפי שאת יודעת, בשנתיים האחרונות עסקתי הרבה בשאלת הגבולות לתחום הראוי להחלת התקן, כלומר "לתקן" שימושים נפוצים. בסופו של דבר אין לי מסקנה נחרצת. בכל מקרה ומקרה אני מחפש את האיזון המתאים לאותו מקרה. אני יודע שעל כף המאזניים מוטלים כמה דברים. בראש ובראשונה, קולו האישי, רצונו-כבודו של הכותב. אחריו, בהירות המסר על פי הבנתי והשערתי, ומן הסתם גם לפי טעמי האישי. שלישית, הנורמות המקובלות במעגל החברתי שהטקסט מופק בשבילו: דרישות המערכת השותפה בהפקת הספר (המנחה בעבודה אקדמית, העורכים המדעיים ועורכי הלשון, התקנים של המו"ל וכו') והרגלי השימוש של הקוראים המשוערים.

אף שאני עוסק בהתקנת טקסטים לפרנסתי, לי עצמי אין עניין רב בשפה כאובייקט, אלא בעיקר בכוחה לבטא משמעויות. כלומר ביסוד אישיותי נשארתי חובב אמנויות ולא חובב מחקר בלשני פרסקריפטיבי. טקסט כמו זה שאני כותב כרגע אני כותב בהקשר של שיעורי הבית שעליי לעשות, שהרי אני עובד בעריכה ונדרש תמידית לשיקולי דעת דומים. מתוך הדיון בשאלתך אני מוסיף למלאי שבמרתפי תודעתי, משהו שיהדהד לכשאכתוב בפעם הבאה "עדיף X על פני Y".

ואולי עדיף שאוסיף בבהירות: אשר לי עצמי – אם לא אמצא בו צורך, לא אכתוב "על פני", ואזכור שאין הוא מופיע במסורת העתיקה, ושכשלעצמו אין הוא יפה יותר או תקני יותר מ"על".

אך במקרים רבים אחרים בוודאי אכתוב אותו, אף שאדע שאבן שושן לא הכליל אותו במילונו (מהדורת 1965), ושמן הסתם ניתן להביא לפסילתו סימוכין טובים מהמקרא ומלשון חז"ל, ואפילו מאבא בנדויד (ז"ל).

ואם כן, למה אבחר לפעמים להשתמש בו? כי לעניין זה אני חושב שלפעמים במשפט השוואה או ניגוד, ובדומה לכך, במשפט להעדיף… על / מ / על פני … נוח לקורא שציר ההפרדה בין X ובין Y יהיה ברור, ולכן עדיף סימן חלוקה בולט במשפיט, וכפי שכתבת, הציר "על פני" בולט יותר מהציר "על". כך גם באשר לפסילת "מאשר" בצורת "יותר מאשר". נכון שאעדיף לכתוב: "יותר משהגשם מייבש הוא מרטיב", אבל במקרים מסוימים אתקע את ה"מאשר" הבלתי-תקני כטריז בין שני חלקי המשוואה, כי זה נוח יותר, וכי זה לא יפריע לאיש מקוראיי, מלבד ללשונאים שבהם.

אסיים בציטוט דברי גדולים ממני על "חירותה הטבעית של הלשון להתגלגל בדרכה ולפי רוח זמנה":

הפרופ' חיים רוזן כתב: "עצם קיומם של תהליכי לשון עבריים הוא הסימן המעודד, המוכיח, שאכן הוחייתה וחיה לשוננו. יש הצדקה לדבר על תהליך רק אם הוא מסתמך על עקרונות התפתחות, המתגלים במספר ניכר של לשונות, ובעיקר אם השינוי ניתן להסבר. על פי זה אדם שיאמר דְבַרֵי, מְשַׁלֵי במקום דִּבְרֵי, מִשְׁלֵי נתקן את דיבורו, כי שגיאה בפיו; אבל האומר כִּתְבֵי, פִּרְטֵי – זו התפתחות טבעית, הרוב גבר על המיעוט". (ראו הערה)

ואבא בנדויד עצמו כתב על לשון ספרי המקרא שנכתבו אחרי חורבן בית ראשון שלכל אחד מהם יש סגנון ייחודי, ובלשונו: "כאילו ניטלה מרות שמרנית מן הסופרים וניתנה ללשון חירות טבעית להתגלגל בדרכה לפי רוח הזמן" ("לשון מקרא ולשון חכמים", עמ' 60).

כמה יפה בעיניי הביטוי "ניתנה ללשון חירות טבעית להתגלגל בדרכה לפי רוח הזמן", והייתי מעדיף אף אילו נאמרו הדברים על הכותבים ולא על הלשון, ולמשל "ניתנה לסופרים החירות הטבעית לגלגל את הלשון בדרכה לפי רוח הזמן". החירות הזאת "טבעית" אפוא, וללשון יש "דרך", ו"רוח הזמן" מנשבת ברעננות בדשאים הרעננים שבשולי הדרך.

___________________________

הערה: (הסבר: אם היחיד בצורת קְלָט (דוגמת כלל, פרט, כתב) סמיכות הרבים אמורה להיות בצורת קְלַטֵי (כמו כללי המשחק). אם היחיד בצורת קֶלֶט או קָלָט (כמו בֶּגֶד, מָשָל, דָבָר) הרבים יהיו בצורת קִלְטֵי (בגדי המלך החדשים). לא אכנס כאן לעובי הקורה ולדיון בצורות נוספות כמו שלה (שלהי הקיץ) או ירח (ירחי כלה).]

___________________________

 

המלצות

אלי ערך עבור המכון שאני עומד בראשו מספר עבודות אקדמיות וספרים מקצועיים, ואני יכול להעיד שהוא עשה עבודה ברמה גבוהה ביותר; הוא דייק בפרטים הלשוניים, גילה הבנה של ההקשר הכולל של הטקסט, ותמיד התייעץ כדי לוודא שהוא קולע לרצון מזמין העבודה … עבודתו נעשית במהירות ראויה בלי לפגוע באיכות המוצר המוגמר.
פרופ' דויד בנקיר, ראש מכון המחקר יד ושם
דויד בנקיר הלך לעולמו ב-27 בפברואר, 2010, כארבע שנים אחרי שאובחן כחולה סרטן. הוא היה לי מופת של בקיאות, דייקנות וענווה. אזכור אותו בהערכה ובחיבה.

אתה משרה עליי רוח של מצוינות … למדתי ממך הרבה על מינימליזם בתיקון, על פשטות, על דיוק, על חלופות טובות, על עבודה ללא יומרות …
עינת קדם, עמיתה למקצוע

היכולת שלך לסדר, לארגן ולהתיר את הפלונטר בכל כך הרבה נושאים ותחומים היא אמנות לשמה ודורשת יצירתיות וגמישות מחשבתית, שלא לדבר על הבנה ובקיאות בכל כך הרבה נושאים. הליטוש מוסיף, מכוון, ממקד וגם מייפה באופן אסתטי את הטקסט שכתבתי במקור. בעיני העבודה שלך היא יצירה בפני עצמה.
ע"פ, דוקטורנטית

תודה על ההשקעה והמעורבות … הצעותיך – גם ברמה הלשונית וגם ברמת מבט-העל והמבנה – מועילות ותורמות המון לקריאוּת של הטקסט. … לפעמים אני ממש חושבת שיש לך מגע קסם בטקסטים, ואני נהנית מכל רגע בעבודתנו המשותפת!
ד"ר חנה לבנת, אש מרכז ימימה לחקר ספרות ילדים ונוער ולהוראתה

תרומתך לתוצאה הסופית גדולה מאוד. ברמת עבודת העריכה שעשית זה ברור, ונוכחתי כיצד שינויים לשוניים ומבניים יכולים לשפר את זרימת הטקסט אל הקורא ולחדד ולחזק מאוד את הטיעונים. אבל הרבה יותר חשוב מזה — ולא באופן מובן מאליו בשבילי — הדרך שבה הובלת אותי לעשות שינויים שרק אני יכולתי לבצע: היית מאוד בהיר, תמיד הבנתי מה הבעיה, ובדרך כלל גם מה הם הכיוונים האפשריים לפתרון. אז באמת, אלי, תודה מכל הלב!
מ"ר, דוקטורנט

אלי גילה הבנה מצוינת של הטקסט המורכב והמקצועי והפגין ידע מעמיק בהצעותיו בתחום הלשון. סגנון העבודה האישי של אלי נעים, והדבר בא לידי ביטוי פורה במהלך הדיון והתכתובת בינינו, שנדרשו במקרים רבים שחייבו שיקול דעת משותף, סבלנות וסובלנות. הוא עובד מתוך עורבות ומחויבות לשמור על האיזון ההכרחי בין השמירה הזהירה על כוונותיי המקוריות, ליטוש הטקסט מבחינה לשונית והבאתו לדרגת קריאות מרבית.
ד"ר אלי אילון

 

אלי גיא מוכר לי זה שנים רבות… הוא בלט בכישרונותיו המוסיקליים והאינטלקטואליים, באופקים רחבים בצד העמקה ועיסוק בפרטים תוך הבחנה בין עיקר וטפל; בכושר להפשטה בצד הדגמות רבות; בגמישות מחשבתית ובמקוריות… כמו כן הוא ניחן ביושר אינטלקטואלי, באחריות, בחריצות, בקשיבות לזולת ובאישיות נעימה ביותר…
פרופ’ דליה כהן, כלת פרס ישראל 2012, אפריל 1997

את אלי גיא אני מכירה שנים רבות… כמוסיקאי, כמורה וכמחנך, כאינטלקטואל… נוסף על השכלתו כמוסיקאי, הוא מעוניין בפסיכולוגיה, בספרות, באמנות ויזואלית ובקולנוע, ובכל אלה ידיעותיו מרשימות וטעמו מעודן. אין פלא שהמרחב האסוציאטיבי שלו גדול ביותר, ודמיונו מפליג למרחבים…
פרופ' רות הכהן-פינצ'ובר, מרס 1997


יצירת קשר ישיר

שם *

דואר אלקטרוני *

טלפון

נושא

הודעה

 

השאר תגובה





שינוי גודל גופנים
ניגודיות